כשהסביבה, הניהול הרזה, והתעשייה נפגשות.

אילו פחיות שתייה היו דוברות כבני אדם, הן היו  מספרות לנו את הסיפור הבא;

• בארץ רחוקה רחוקה...אוסטרליה; כורים כמויות גדולות של בוקסיט שהוא המקור העיקרי לאלומיניום בעולם.
• כמויות הבוקסיט האדירות מועברות למפעל קרוב, בו מייצרים מ 4 טונות של בוקסיט  כ 2 טונות אלומינה.
• משך תהליך הפקת האלומינה הוא 30 דקות, אך החומרים ממתינים עד למילוי אונייה ענקית המכילה כמות שתספיק לייצור 10 מליון פחיות.
• מאוסטרליה, במסע שנמשך כ 4 שבועות, מפליגה האלומינה לסקנדינביה. שם מתיכים אותה לאלומיניום בתהליך עתיר אנרגיה (פי 20 מכמות האנרגיה הנדרשת להפקת פחית מחומר ממוחזר). במשך שעתיים הופכים 2 טונות אלומינה לטון אחד של אלומיניום.
• התהליך היקר מחייב יצירת כמויות גדולות של אלומיניום היוצא מהמפעל בקוביות ברוחב מטר ובאורך 10 מטרים. לאחר שבועיים של אחסון נשלחות הקוביות במשאיות ובאוניות לאירופה. שם הן ממתינות למתיכת פנים והידוק היקפים. לאחר חימום ל 500 מעלות ושיטוח לעובי של 3 מ"מ. שוב המתנה ושוב נסיעה, הן מגיעות למפעל המיוחל בו יקבלו את העובי של פחית גאה-0.3 מ"מ.
• עכשיו האלומיניום מוכן לייצור הפחית, לא לפני שהוא מאוכסן עוד כחודש במפעל הפחיות. בתהליך מורכב ומדהים ללא מגע יד אדם הופך רדיד האלומיניום לפחית יפיפייה המצופה בציפויים שונים; איתור חיצוני המייצג את סוג המשקה שימלא אותה וציפוי פנימי המונע ריחות וטעמים.... תהליך הייצור עצמו לוקח 10 שניות, אך בגלל זמני כוונון ארוכים מייצרים את הפחיות בקבוצות גדולות ולכן הן שוב ממתינות במחסן ענקי מחולקות למשטחים של 8000 פחיות עד שיזמינו אותן מהמפעל המייצר את המשקה. שם הן ממתינות למילוי כ 4 ימים נוספים.
• לאחר שנשטפו מולאו ונסגרו הן נארזות שוב, הפעם בארגזים קטנים יותר ושוב ממתינות כ 5 שבועות עד לשליחתן למחסני רשתות השיווק. מכאן המסע ללקוח קצר, עוד כמה ימים.
• לאחר איחסון בבית הצרכן וקירור, מגיע הרגע המיוחל בו נלקחת הפחית מהמקרר נשמע צליל פתיחת המכסה ופיזוז הגזים. והמשקה נלגם בשקיקה בתהליך שמשכו כ 5 דקות. לאחריו הפחית תיזרק במקרה הטוב לסל המחזור, והפחות טוב, אל סופה בפח האשפה.

נשמע ארוך ומיגע? נכון,

ותחשבו על הפחית שלקח לה 316 ימים להגיע ממכרה המתכת אל הצרכן, מתוכם 3 שעות בלבד של זמן שבו עברה שינוי כלשהו. הרימו והורידו אותה כ 30 פעמים, היא המתינה ב 14 מחסנים שונים ונסעה אלפי קילומטרים ובדרך איבדה 24 אחוזים מהאלומיניום כתוצאה מבלאי בתהליך.

סיפורה של פחית האלומיניום הוא דוגמא לסיפורם של מוצרי צריכה רבים אחרים אותם אנחנו מייצרים וצורכים מדי יום.
הסיפור סופר בספר Lean Thinking / James P.Womack and Daniel T Jones   ומטרתו להדגים ניתוח שרשרת יצירת הערך עבור מוצר בודד. בעזרת ניתוח זה אפשר למצוא היכן  בשרשרת מתקיימות פעילויות שאינן תורמות ליצירת הערך של המוצר ולבטל אותן.

ניתוח חיי מוצר באופן דומה מבצעים כאשר רוצים למדוד את השפעת המוצר על הסביבה. בוחנים את שלבי החיים של המוצר מהעריסה (שלב חומרי הגלם) ועד לסיום חייו (שלב ההטמנה). בכל שלב מנתחים את ההשפעות על הסביבה; האם הוא מזהם? כמות האנרגיה שהוא דורש? כיצד הוא משפיע על האוכלוסייה המקומית? וכדומה.
בדרך זו ניתן ללמוד על סך ההשפעות של ייצור המוצר על הסביבה ולהשוות את המוצר לאחרים או לראות שיפור בביצועים הסביבתיים של המוצר לאורך זמן.

שתי השיטות מודדות את אותו החתך הייצורי ומאפשרות בחינה מעמיקה של תהליך ייצור. שילוב של בחינת ההשפעות הסביבתיות עם שרשרת יצירת הערך יכול להועיל כפליים ולתרום גם מהבחינה הכלכלית וגם לסביבה.

דוגמא לשיפור תהליך ייצור הפחיות היא - מחזורן. מבחינת שרשרת יצירת הערך מחזור הפחית מבטל את כל השלבים מהמכרה ועד למפעל הפחיות. מבחינה סביבתית התועלות של ביטול שלבים אלה רבות, חיסכון בחומרי גלם, חיסכון באנרגיה והקטנת נפחי אשפה.

דוגמא זו מוכיחה כי לא תמיד שיטות הבאות מהתעשייה סותרות את התפיסות של איכות הסביבה אלא להיפך, לעיתים הן אף משלימות זו את זו.

מאת: חן בנדור – ניר יועצת לאיכות סביבה ספיר ניהול תהליכים וסביבה בע"מ.